אז איך אפשר לסגור פצעים סוכרתיים קשים?
מאת:
ד"ר מארק ליטווק, קליניקת "טופ איכילוב",
סמוך למרכז הרפואי איכילוב, תל אביב
"אמא הגיעה למצב שהיא כבר לא התעניינה בכלום. מאישה שאהבה תרבות ובילויים, ראתה עולם ונסעה לקרוזים בחו"ל בתקופה שאף אחד בארץ לא ידע מה זה, היא הפכה לאישה כבויה שמפחדת לצעוד 5 צעדים למקרר, כי היא עלולה ליפול"
את הדברים האלו אמר לנו בנה של דבורה (76) מחולון, שאמו סבלה מפצע סוכרתי עמוק ברגלה, שלא התרפא למרות טיפולים רבים שעברה במרפאת כף רגל בבית חולים.
הבעיה הגדולה: "אפקט הפלסטר" – הטיפולים הקיימים כיום משיגים תוצאות חלקיות אם בכלל ולא מחדשים את רקמת העור
מצד אחד: בתי חולים מפוארים, שיא הטכנולוגיה ומיטב הרופאים. מצד שני: התוצאות אינן מושלמות וכאבים שפשוט לא מפסיקים. בזמן שמחלות עם "יחסי ציבור" כמו סרטן והשמנת יתר זוכות למשאבים עצומים, דווקא פצע אחד עמוק מצליח להכניע את כל הרפואה המודרנית – שפשוט לא מצליחה להבריא אותו.
אז למה הרפואה המודרנית לא מצליחה להתמודד עם הפצעים הסוכרתיים?
הבעיה היא שהטיפולים הקיימים כיום (כמו למשל טיפול באוזון), מביאים רק לעצירת הדלקת בפצע, והם משמשים למעשה כמו חומר חיטוי משוכלל. אבל הבעיה היא
לא הדלקת, אלא העובדה שאין צמיחה של תאים חדשים של רקמת העור. עצירת הדלקת לא מספיקה כדי לפתור את הבעיה, אלא צריך למצוא דרך להצמיח רקמות חדשות שיסגרו את הפצע.
וגם אם כבר יש טיפול שעוזר באופן זמני, כדי לקבוע תור צריך להמתין חודשים ארוכים..
שיעור הסוכרת בקרב בני 79-20 בישראל עומד על 9.7% – גבוה משמעותית לעומת אירופה. המשמעות היא שהמרפאות הייעודיות לטיפול בפצעים סוכרתיים מוצפות בחולים – והזמן לקביעת תור מגיע לחודשים ארוכים. כך למשל אחד הפציינטים שלנו שסבל מנמק באצבע וביקש לקבוע תור במרפאת כף רגל, נענה שיש תור פנוי בעוד כשנה…
שיעור החולים בסוכרת בישראל גבוה משמעותית לעומת הממוצע באירופה.